חֻרְבָּן

חֻרְבָּן

אַתָּה שׁוֹאֵל: ״רָאִיתָ הַיּוֹם חֲדָשׁוֹת?״
וּמוֹסִיף בְּזַעַם: "אֵלּוּ תְּמוּנוֹת קָשׁוֹת –
הַכַּלְכָּלָה קוֹרֶסֶת, הַמַּצָּב מֵחֻרְבָּן
אֲנַחְנוּ מַמָּשׁ עַל סַף חֻרְבָּן!"
אֲנִי מְהַנְהֶן בְּהַסְכָּמָה
(אַל אַף שֶׁלֹּא בָּרוּר לִי עַל מָה…).
הָאֱמֶת לֹא נָעִים לְהַגִּיד
שֶׁלְּגַמְרֵי מַשֶּׁהוּ אַחֵר אוֹתִי מַטְרִיד
כִּי חָלַפְתָּ עַל פָּנַי הַבֹּקֶר
לֹא נִשַּׁקְתָּ, לֹא חִבַּקְתָּ, מַמָּשׁ פְּנֵי פּוֹקֵר
אָז – ״בֹּקֶר טוֹב אֵלִיָּהו!״
הָאִיּוּם הוּא לֹא טְרַאמְפּ וְגַם לֹא נְתַנְיָהוּ
וְאִם בַּפַּעַם הַבָּאָה לֹא תִּתְקָרֵב
מַבְטִיחַ לְךָ שֶׁעוֹלָמְךָ בֶּאֱמֶת יֵחָרֵב