קְצִין בִּטָּחוֹן

קְצִין בִּטָּחוֹן

אֲנִי אוֹהֵב כְּשֶׁאַתָּה בּוֹדֵק מָה שָׁכַחְתִּי
בְּכָל מָקוֹם, קְצָת אַחֲרֵי שֶׁהָלַכְתִּי
כְּמוֹ קְצִין בִּטָּחוֹן
מְוַדֵּא שֶׁהַכֹּל בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן
סוֹרֵק אֶת הָאֵזוֹר, וּבָרֹאשׁ מְשַׁחְזֵר
מָה הָיָה כָּאן לִפְנֵי וּמָה אִתָּנוּ חוֹזֵר
מִיָּד אַחַר כָּךְ מֵאִיץ אֶת צְעָדֶיךָ
כִּי אֲנִי כְּבָר מִסְפָּר עֲקֵבוֹת לְפָנֶיךָ.
קוֹרֵץ עִם חִיּוּךְ וְנוֹגֵעַ לִי בַּגַּב
וּמַבָּט אַחֲרוֹן לְאָחוֹר כִּבְדֶרֶךְ אַגַּב