סְלִיחָה

סְלִיחָה

צַר לִי שֶׁלִּפְעָמִים אוֹתְךָ אֲנִי שׁוֹכֵחַ
שֶׁיֵּשׁ לִי זְמַן לַאֲחֵרִים אֲבָל מִמְּךָ אֲנִי בּוֹרֵחַ
אַתָּה יוֹדֵעַ מָה נָכוֹן, אֲבָל אֲנִי מִתְנַגֵּד
וּכְשֶׁאֲנַחְנוּ מִתְקָרְבִים, אֲנִי תָּמִיד בְּסוֹף בּוֹגֵד
כַּמָּה נִסִּיתִי אוֹתָךְ לְשַׁנּוֹת
לְלַטֵּשׁ וּלְשַׁפֵּץ מִכָּל הַפִּנּוֹת
לְהַצִּיג אוֹתְךָ כְּמוֹ בֻּבַּת רַאֲוָה
עִם הֲמוֹן מַאֲמָץ, אַךְ בְּלִי אַהֲבָה
וּכְשֶׁלָּחַשְׁתָּ לִי: "הַי, זֶה בְּסֵדֶר –
אַתָּה לֹא צָרִיךְ לִהְיוֹת הֲכִי מֻצְלָח בַּחֶדֶר"
אָז כָּעַסְתִּי עָלֶיךָ אֲפִלּוּ יוֹתֵר
שֶׁבִּמְקוֹם לַחְתֹּר קְדִימָה, אַתָּה פִּתְאֹם מְוַתֵּר
לְעִתִּים הִצְלַחְתִּי, גַּם מִבְּלִי לְהַקְשִׁיב לַעֲצוֹתֶיךָ
אַךְ לֹא הָיָה בְּזֶה סִפּוּק, כִּי הָיָה זֶה בִּלְעָדֶיךָ
נִמְנַעְתִּי מִטָּעוּיוֹת, לֹא הָיָה לִי רֶגַע נָחַת
כִּי אִם אֶפֹּל, כְּבָר לֹא תִּתְפֹּס אוֹתִי מִתַּחַת
אֲנִי קוֹרֵא לְךָ חֲזָרָה – הַקּוֹל הַפְּנִימִי
הַשָּׁנָה אֲנִי מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מֵעַצְמִי.